מבעד עיניים כחולות

 

זאת אני.

לייה דייגי.

ילידת 1974.

אמנית פלסטית, עובדת סוציאלית (תואר ראשון BSW), מורה לאמנות (תואר ראשון BED), בעלת עסק לסדנאות לביטוי יצירתי- "הסדנא" , מנחת סדנאות בתחומי הבעה ויצירה. בשנים האחרונות עוסקת באופן שוטף ואינטנסיבי ביצירה בסטודיו ובהצגת תערוכות ברחבי הארץ.

גדלתי במרכז הארץ ונדדתי בין מקומות, בתים, ערים, כפרים, מושבים וקיבוצים, עם או בלי הורים, לבד וביחד, והכרתי אנשים כאלו ואחרים שמלווים את חיי עד היום. לאחר 38 שנים מצאתי מנוחה ונחלה (תרתי משמע) ובניתי את ביתי בנגב המערבי היפיפה, על חלקת אדמה משלי.

מתגוררת במושב יבול שבנגב המערבי ("עוטף עזה" למתחילים), מושב קטן אבל שוקק המולה שנכנסת ויוצאת מחיי כדבר שבשגרה.

אמא לשני בנים מדהימים, שנולדו מתוך הלב שלי כי הרחם סירב לשתף פעולה, ובמילים פשוטות: מאומצים. כל אחד מהם ייחודי ואחר, לכל אחד תכונות מפעימות, כל אחד מהם מאתגר את מושג האמהות שבי בדרך אחרת ומרגשת. 

אשת איש לאדם מיוחד ונדיר, שותף לאתגרי החיים, איש סודי, והאיש שממלא את חיי ברצון אמיתי לחיות. 

נושמת את הטבע שסביבי, מוקפת בבעלי החיים הנאמנים והאהובים שלי, מגדלת את הירקות שלי לבד ומממשת כמיטב יכולתי את החלום המוכר "לחיות במושב". 

יש לי עיניים כחולות. גדולות. הן ראו הרבה מאוד. שמחה ונדיבות, סבל, כאב, רוע, נחישות, יופי, אהבה וחמלה, כל אלו הם חלק מתמונת נוף חיי. 

אתם מוזמנים להתרשם מעבודותיי בגלריית העבודות, או לקרוא את הגיגיי על עצמי והעולם בבלוג "במוחי הקודח".

מוזמנים להיכנס אל תוך נקודת מבטי, לקרוא, להגיב, לשתף ולכתוב לי.

​